מאת רויטל פלד
מבוסס על הרצאתה של פרופסור גלי צינמון, ראש המעבדה לפיתוח קריירה, אוניברסיטת תל אביב
קריירה היא קשת התפקידים שאדם ממלא במהלך חייו המהווה את סגנון חייו. תפקידים אלה משתנים בחשיבותם בתקופות חיים שונות וכוללות את התחומים – עבודה, משפחה, קהילה ופנאי. יש להתבונן על העתיד באופן רחב ולתכנן לא רק את המקצוע אלא להבנות קריירה, ליצור סגנון חיים משמעותי, לתכנן יותר מתמונת עתיד אחת ליותר מתחום חיים אחד.
יש עדות אמפירית לכך שאנשים שעוסקים בשאלת העתיד הם אנשים מאושרים יותר, פרודוקטיביים יותר ויש להם רווחה כלכלית גדולה יותר. העיסוק בעתיד הוא מטלה חינוכית התפתחותית מאד חשובה.
"איך אתה יכול לדעת מה תעשה לפני שאתה עושה את זה? התשובה היא שאתה לא יודע" (התפסן בשדה השיפון). בעקרון באמת אין לדעת מה יהיה, אך ברגע שיש תודעה של זמן, אנשים מתחילים לעסוק במה יהיה אח"כ וככל שאנחנו גדלים ופרספקטיבת הזמן היא ארוכה יותר, ניתן לתכנן לטווח ארוך יותר. ככל שנעסוק בתכנון העתיד, הסיכוי שיקרה גבוה יותר.
העיסוק בעתיד הוא פעולה אנושית אוניברסלית, ומתקיימת מהרגע שמתפתחת תודעה של זמן והבנה של השאלה "מה נעשה אח"כ?". קיימים הבדלים תרבותיים בשאלת היחס לזמן. בתרבות היהודית התכנון העתידי נכח בכל שנותינו בגולה, כל מפגש חברתי הסתיים באמירה "שנה הבאה בירושלים הבנויה". בשלב הראשון יש לתכנן ללא קשר למציאות! ללא הגבלת המציאות, כמו העם היהודי שגם ברגעים שהמציאות זעקה שאין סיכוי, תכננו את שנה הבאה בירושלים הבנויה. לעומת זאת, יש תפיסות תרבותיות שגורסות ש"מה שהיה הוא שיהיה" אין סיכוי לשנות. בתרבויות שונות ובניהם בתרבות המערבית מאמינים שניתן לתכנן את הזמן, ולשאלה "מה יהיה" התשובה היא "מה שתחליט!". בחברה המודרנית, הזמן הוא משימה והדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו.
העיסוק בעתיד הוא מטלה התפתחותית מחייבת, וברגע שמסתיים פרק ה"חובות" בחיים, שכולל בית ספר, תיכון, צבא/ שרות לאומי, יש להחליט באופן עצמאי – מה יהיה. תמונת העתיד הזו מורכבת מתבניות, ציפיות, חששות, תקוות ושאיפות הקיימים בתחומי חיים שונים, בעתיד קרוב ורחוק וחשוב שתתבסס על הראייה הפוזיטיבית "יהיה טוב!".
פרק "הלימודים" בהתפתחות קריירה אינו פרק שעומד בפני עצמו ואינו מהווה הזדמנות חד פעמית להצלחה. בעידן בו אנו חיים אנו נדרשים ללמוד כל הזמןLife long learning" " – לימודים פורמליים ושאינם פורמליים, אקדמיים ושאינם אקדמיים, מקצועיים והעשרתיים. ככל שנשכיל לאמץ גישה זו כחלק מתפיסת העתיד, כך נבטיח תהליך התפתחותי מותאם.
העיסוק בעתיד הוא מנוע צמיחה של פרטים ושל חברה. על בסיס הנחה זו קמה בארה"ב הנאו-ליברלית, בשנת 1900 תנועת ההדרכה והחינוך לקריירה, ע"י פרנק פארסונס (1854-1908). פרנק פארסונס האמין שלא כולם יכולים לעשות הכל, ושלנו כחברה יש אחריות שאנשים יהיו במקומות שמתאימים להם. יש לנו אחריות לכוון אנשים למקומם מתוך תפיסת עולם מעצימה. יש לנו האחריות כחברה לשאול " לאן אתם הולכים?" " מה התכניות?".
דונלד סופר (1910-1994) הוסיף את ההיבט ההתפתחותי וטען שאנשים לא נולדים רק עם תכונות אלא גם מתפתחים עם התכונות באינטראקציה עם הסביבה. כל אחד, בסביבה שונה, היה מתפקד אחרת גם מבחינת נטייה וגם מבחינת הישגיים. ה"עצמי" הוא תוצר של ההתנסויות שלנו ועל כן יש להגדיל את מספר ההתנסויות ואת מספר התכניות העתידיות.
דונלד סופר, פראנק פארסונס וחוקרים נוספים מובילים בארץ ובעולם מובילים אותנו להגדיר קריירה לא כמקצוע אלא כסגנון חיים. כלומר קריירה היא קשת התפקידים שאדם ממלא במהלך חייו המהווה את סגנון חייו. תפקידים אלא משתנים בחשיבותם בתקופות חיים שונות וכוללות את התחומים – עבודה, משפחה, קהילה ופנאי. יש להתבונן על העתיד באופן רחב ולתכנן לא רק את המקצוע אלא להבנות קריירה, ליצור סגנון חיים משמעותי, לתכנן יותר מתמונת עתיד אחת ליותר מתחום חיים אחד.
הבניית קריירה יכולה להשתכלל בכל שלב, באמצעות שיחות המבהירות את המטלה המקצועית ומאפשרות תרגול של התאמה לסביבה ופעולות המבהירות ומחזקות תפיסה עצמית.
הפעולות המקדמות יצירת תמונת עתיד מיטבית :
- מודעות עצמית וחקירה עצמית
- הבנה של עולם העבודה
- רכישת מיומנויות של קבלת החלטות ובטחון ביכולת לקבל החלטה
- מודעות לאחריות ומחויבות חברתית
לסיכום, המושג פיתוח קריירה הוא רחב הכולל בחובו מגוון תחומי חיים שככל שיתוכננו מוקדם יותר בחיים כך יאפשרו התפתחות אישית ומקצועית משמעותית יותר. העיסוק בתכנון העתיד מוכח כגורם המשפיע על איכות חיים טובה יותר ובלבד שמבטא את הגישה החיובית הבסיסית שהמקום אליו אנו רוצים להגיע יהיה טוב.